השימוש ברמבם ובכתביו בתעמולה הנוצרית של המומרים
המאמר, "השימוש ברמב"ם ובכתביו בתעמולה הנוצרית של המומרים", מאת פרופ' שלום צדיק, בוחן את האופן שבו רבנים ומנהיגי קהילה מומרים בספרד (החל מהמאה ה-12 ועד סוף המאה ה-15) ניצלו את כתבי הרמב"ם ככלי בתעמולה הנוצרית שלהם. צדיק מצביע על כך שמומרים אלה היו בעלי השפעה גדולה על תהליך ההמרות ההמוניות, כיוון שהם יצרו מודל אידיאולוגי ״יהודי״ שנתן לגיטימציה להמרה לנצרות. השימוש ברמב"ם שימש ליצירת תשתית רציונלית ל״התגברות״ של הנצרות על היהדות, על ידי טענה כי הרמב"ם בעצמו רמז לאמת המשיחית הנסתרת.
פרופ' שלום צדיק מבחין בין שני סוגי מומרים מרכזיים והשימוש שהם עשו בהרמב"ם: המומר פאבלו דה סנטה מריה (לשעבר שלמה הלוי מבורגוס), אשר עיקר מפעלו עסק בפירוש התנ"ך, השתמש ברמב"ם כדוגמה לכך שקיימת משמעות נסתרת (אזוטרית) בכתובים. לשיטתו, הרמב"ם הראה ליהודים שיש לחפש אחר סוד, אך הוא לא חשף את ה**״סוד האמתי״** של המסטריון הנוצרי. לעומתו, המומר פדרו דה לה קבלריה (שנמנה עם האליטה הכלכלית), השתמש ברמב"ם באופן נקודתי ואד-הוקי, כשהוא מצטט אותו כסמכות עליונה רק כשדבר זה שירת את הטיעונים שלו, ובמקביל יכול היה לגנותו ככופר במצבים אחרים.
שלום צדיק מסכם וקובע כי אף שהמומרים האלה התאמצו להשתמש בהרמב"ם ככלי תעמולתי, הם נתקלו בקושי כיוון שרעיונותיו הפילוסופיים של הרמב"ם – ובמיוחד עמדתו בנוגע לנצחיות התורה – סתרו את הטענה הנוצרית המרכזית בדבר ביטול התורה וצורך בהמרת דת. לכן, טוען צדיק, התעמולה שלהם נדרשה להשתמש בפרשנות מניפולטיבית ומעוותת לכתבי הרמב"ם. המאמר מדגים כיצד הספרות הפולמוסית היהודית של התקופה (כגון זו של רבי חסדאי קרשקש) נדרשה להגיב מפורשות לניסיונות אלה, מה שמעיד על ההשפעה הגדולה של המומרים על החברה היהודית.